על הצלחה של אנשים מבוגרים ויצירתיות מאוחרת

רבים מזוכי פרס נובל השיגו את החידושים עטורי הפרסים שלהם כשהיו צעירים למדי. התופעה מוכרת בעשרות שנים של מחקר על יצירתיות. מייקל קוסטרילטס...

רבים מזוכי פרס נובל השיגו את החידושים עטורי הפרסים שלהם כשהיו צעירים למדי. התופעה מוכרת בעשרות שנים של מחקר על יצירתיות. מייקל קוסטרילטס, זוכה פרס נובל בפיזיקה היה בן 31 בעת גילויו, השותף שלו דייויד ג' תולס היה 39. בוב דילן, זוכה פרס נובל לספרות, התחיל לכתוב את יצירותיו בשנות ה -20 לחייו.

בהתבסס על דפוס זה, ניתן להניח כי ברגע שאתה עובר את שלב הקריירה המוקדם, הסיכויים שלך לעשות פריצות יצירתיות קלושות. איינשטיין פיתח את תורת היחסות הפרטית בגיל  26, אמר זאת בבוטות, "מי שלא תרם את תרומתו הגדולה למדע לפני גיל 30 לעולם כבר לא יעשה זאת".
עם זאת, כפי שפרופ' רוברטה סינטרה מראה במאמר שפורסם לאחרונה במגזין "מדע", היכולת שלנו לפריצת דרך יצירתית לא פוחתת עם הגיל. זו הפרודוקטיביות והאמביציות שלנו שפוחתים, לא הפוטנציאל היצירתי שלנו. הצלחה יכולה לבוא בכל נקודת זמן בקריירה, ואלו שממשיכים לנסות, יכול לחזור ולהצליח.

ההבנה שלנו של יצירתיות באה בעיקר ממחקרים של גאונים מוכרים. מחקרים שנערכו בשנות ה -80 על ידי הפסיכולוג  קית סימונטון, שבדק את הקריירה של כ 2,000 מדענים וממציאים ידועים מן העת העתיקה עד המאה ה 20, ומצא שרובם השאירו את חותמם על ההיסטוריה סביב גיל 39, מה שמעלה את הטענה כי גיל צעיר שווה יצירתיות. בנימין ג'ונס, כלכלן אשר ניתח 525 נובל פרסים בין השנים 1900 ו 2008, ראה עלייה קלה בגיל הזוכים לאורך השנים, המושרשת לטענתו בעיקר בהגדלת זמן הלימודים וההכשרה.

ההתמקדות הממושכת בגאונים גרמה לגברת סינטרה לשאול, מתי מתרחשות התפרצויות של יצירתיות לא רק בקריירה מדעית יוצאת דופן, אלא גם במחקרים מדעיים רגילים. במחשבה שזה ייתן תובנה טובה יותר לגבי השפעת הגיל על יצירתיות בכללותה, בניגוד ליצירה רק בקריירה קיצונית ויוצאת דופן של גאונים.
הקריירה של עשרות אלפי מדענים בתחומי דיסציפלינות שונות נבדקה, החל בפיסיקה ומתמטיקה ועד ביולוגיה ומדעי המחשב. התוצאות אישרו שרוב המדענים פירסמו את התגליות המשמעותיות שלהם בתוך שני עשורים מתחילת הקריירה המדעית שלהם. במילים אחרות, גאונים ומדענים כאחד, יצירתיים פחות בעשור השלישי של הקריירות שלהם.
אבל משהו בלתי צפוי נוסף נימצא, גם מספר הפירסומים שפורסמו על ידי החוקרים היה גבוה יותר באותם שני עשורים. המדענים לא רק יצירתיים יותר בשני העשורים הראשונים של הקריירה הם גם יותר פרודוקטיביים יותר.
זה גרם לגברת סינטרה לחשוד לגבי שורשי ההצלחה היצירתית, האם זה בגלל שאנחנו צעירים? או שזה בגלל שאנחנו פשוט משתתפים ומעיזים יותר בעשורים הראשונים.
כשניבדקו כל הניירות שהמדענים פרסמו בסדר כרונולוגי, הפירסומים בעלי ההשפעה הגבוהה ביותר היו אקראיים לחלוטין, הם היו עשויים להיות עבודה ראשונה או עבודה אחרונה, או בכל נקודה אחרת ברצף.
המסקנה המפתיעה היא שמדענים צעירים מייצרים הרבה יותר עבודה בתחילת הקריירה שלהם. ואכן, 30 שנה לתוך הקריירה המדעית יש ירידה פי שישה בפריון לעומת  20 השנים הראשונות. מכאן שהצלחתם המוקדמת של המדענים אינה קשורה כלל לרעיונות התוססים שהם מביאים, אלא לחוסר הפחד שלהם מכישלון, הצעירים פשוט מנסים שוב ושוב.
תוצאות אלו הן חדשות טובות עבור אלה מאיתנו עם שיער מאפיר. בטוח שהצלחה יכולה לבוא מוקדם, כפי שעשתה פרנק וילצ'ק, שקיבל פרס נובל בפיזיקה על הנייר הראשון שכתב כתלמיד לתואר שני. אבל זה יכול לבוא גם מאוחר יותר, כפי שקרה לזוכה פרס נובל לרפואה יושינורי אושומי, שהיה בן 48 כאשר עשה את פריצת הדרך. למעשה, זה יכול לבוא מאוחר מאוד, כפי שקרה לכימאי ג 'ון פאן שזכה בפרס נובל על תגלית שגילה כשהיה בן 70.
לא פחות חשוב, הנתונים מראים כי גם אם היית בר מזל מספיק כדי לבצע את פריצת דרך שלך בגיל צעיר, זה לא ניגמר. האירוניה היא שאיינשטיין, על אף אזהרתו על גיל 30, היה בן 59 כאשר פירסם את מחקרו על הסתבכות קוונטית, עבודתו המצוטטת ביותר כיום.

הממצאים אינם מוגבלים למדענים בלבד. סטיב ג'וב אכן הקים את אפל בגיל 21, אך את האייפון והאיי-מק הוא פיתח בשנות ה 40-50 שלו. מוזיקאים אמנים, אנשים עסקים ממשיכים ליזום להמציא ולהצליח עמוק לתוך שנות ה 70 וה 80 שלהם.
מסקנות המחקר הם שאסור להתייאש, צריך להמשיך לנסות, כל זמן שאתם/ן ממשיכים במשחק, יש לכם/ן סיכוי לנצח.