כבר כשהייתי ילד קטן - היה לי ידע מאוד נרחב. לא מאמינים ? - קראו נא מה אבי כתב עלי בהומורסקה הבאה : נס הפסח / מאת : אפרים קי...
כבר כשהייתי ילד קטן - היה לי ידע מאוד נרחב.
לא מאמינים ? - קראו נא מה אבי כתב עלי בהומורסקה הבאה :
נס הפסח / מאת : אפרים קישון
אני חושב, אומר אני לﬠצמי, אני חושב שהגיﬠה הﬠת לקרב את בני רפאל למסכת החגים. הילד ﬠר לכל אשר מתרחש סביבו, ﬠוד מﬠט יﬠזוב את הגן של הגננת טובה וילך לגן ﬠירוני. ילד מפותח מכפי גילו, בﬠל הסתכלות חדה. גם ﬠכשיו אינו קופא ﬠל שמריו, משחק כדורגל לפני הבית. אני קורא לו קריאת אב. הילד מיד בא. אני נותן לו את המסטיק ושואל:
- רפאל, מה אתה יודﬠ ﬠל חג הפסח?
- בפסח לא הולכים לגן.
- למה לא הולכים?
- כשיצאו היהודים ממצרים לא הלכו לגן, אז גם ﬠכשיו לא הולכים לגן.
הנה כי כן, תשובה מקורית והגיונית לחלוטין. הילד השיב במשפט שלם בנוי כהלכה. כשיצאו היהודים ממצרים לא הלכו לגן, אז גם ﬠכשיו לא הולכים לגן. כנראה, הוא לומד דברי-טﬠם מפי הגננת טובה.
- אבא – אומר בני רפאל - כשיצאו היהודים ממצרים למה לא הלכו לגן?
הייתי יכול להסביר בקלות, אבל הילד בﬠצמו צריך לגלות למה לא הלכו לגן היהודים כשיצאו את מצרים.
- רפאל - אומר אני - חשוֹב!
רפי חושב.
- כשיצאו היהודים ממצרים לא הלכו לגן - כך הוא מהרהר – מפני שהמצרים רצו לקחת את הילדים.
חיבקתיו בחמימות. תינוק בן חמש, בחיי! צריך להביא פﬠם פרחים לגננת הזאת.
- רצו לקחת גם את משה – ממשיך רפי – אז האמא שלו שמה אותו בתיבה ובת-המלך מצאה אותו אסתר המלכה, חג פורים חג פורים, חג גדול הוא ליהודים, הבה נרעישה רש-רש-רש, הבה נרעישה רש-רש-רש...
הם לומדים המון שירים בגן.
- רפאל – מבהיר אני לבני – כשיצאו היהודים ממצרים עוד לא היה פורים. הם עבדו המסכנים עבודת-פרך.
הילד מהורהר כלשהו. בראשו הצלול עכשיו מתעצבים המושגים הראשוניים. יש בזה משהו מאוד יפה, נוגע ללב.
- אבא – שואל רפי – טרומפלדור הוא גיבור?
אסוציאציה מעניינת, אם כי מוטעית.
- עכשיו איננו מדברים על טרומפלדור, בני, השאלה היא, מה עשו היהודים כאשר ראו שרוצים לקחת את ילדיהם?
- הם לא שלחו אותם לגן, נכון?
- לא שלחו.
- אז הסתירו אותם.
- איפה הסתירו?
- במחסן. מתחת למיטה. הילדים התחפשו, זקן יורד לי עד ברכיים, שפם ארוך לי אמתיים, היש צוהלת ושמחה כמוני, מסכה-כה-כה, ל-ל-ל, כה-כה-כה...
הם לומדים המון שירים בגן, אולי יותר מדי.
- נשוב נא אל פסח – אני מציע – מה אכלו היהודים כשיצאו ממצרים?
- אוזני המן.
- לא.
- כן!
- טוב, מה אכלו חוץ מזה?
- מצות. כשיצאו היהודים ממצרים ולא הלכו לגן, אז לא יכלו לבשל וקנו מצות.
- לא קנו. אפו.
- עפו?
- אפו.
- עוף-עוף-עוף ציפור מעופפת, ציף-ציף-ציף ציפור מצפצפת...
קצת מפוזר הילד הזה. אבל מה ציפיתם מתינוק בן ארבע וחצי?
- אבא – אומר פתאום בני – נכון שהערבים רצו להרוג את כל היהודים, אבל משה עשה הוקוס-פוקוס וכולם טבעו במים, נכון?
- נכון. משה עשה ניסים.
- כן, הוא שם עלה תחת הרגל של פרעה, ושם עלה תחת היד ושם עלה, תחת הראש שלו ואמר לו להחזיק, ואחר-כך הרביץ בו מכות...
- היו אלה מכות אחרות, בני. כשיצאו היהודים ממצרים ולא הלכו לגן היה חושך גדול...
- אני יודע, אני יודע! אדוני עשה חושך והמצרים לא ראו כלום ובוםםם קיבלו מכה מן הקיר, אבל היהודים ראו בחושך מפני שהיתה להם חנוכיה, נס חנוכה, דלקה שמונה ימים בלי שמן, חנוכיה, חנוכיה ספרי נא לי מעשייה, לפני רבות שנים לירושלים באו יוונים, אהה, אהה, אהה, אהה, צרה גדולה היתה פה...
כמובן, הוא מבקש סביבון.
- אין! אין עכשיו סביבון!
- אבא, טרומפלדור הוא מלך?
הרגשתי כל הזמן שטרומפלדור ישוב. אני פעם אדבר עם הגננת טובה בארבע עיניים. יש גבול לכל דבר. במקום להקנות לתינוק בן שלוש ומשהו מושגים אלמנטריים, מפטמים אותו בשירים אינפנטיליים. מה הקשר למשל בין חג הפסח, חג חרותנו לבין אחת-שתיים-שלוש אני אחשוורוש, שרביט זהב לי ביד וכתר על הראש? הילד הזה אינו מבין כבר אלא שירים...
- בני ישראל פה כולנו – אני שר בחימה שפוכה- ממצרים יוצאים אנו, בני ישראל! בפסח, בפסח! ככה נצא ממצרים, ככה, ככה ככה נצא, ממצרים ככה נצא. ככה נצא, נצא ככה, ככה ככה...
רפי מסתכל בי תוך רגשות מעורבים. טוב, אני נותן לו סביבון אחד, אבל לא מן הגדולים.
- אבא – שואל בני הפעם לגוף העניין – נכון שבאו המון מצרים אבל היהודים ניצחו את כולם והם טבעו בים והיהודים לא טבעו בים?
נו, סוף סוף.
- ואז בא האריה.
- איזה אריה?
- אריה שואג, אבל בר-כוכבא מנצח אותו. דגל דרור ביד, כל העם מחא לו כף, בר כוכבא הידד, הידד, הידד...
- משה רבנו...
- גם משה, אני יודע. פרעה טבע בים, משה ניצח את כל הערבים בחושך, המון צפרדעים, עבודת-פרך-פרחים, פרח אל פרח, זר גדול נשזור לראש המנצח, טרומפלדור גיבור...
- רפי!
- סביבון. סוב-סוב-סוב, מירושלים גורשו היוונים, מה זה גורשו, אבא? אני יודע כבר! מכבים אנחנו דגלנו רם, נכון, באויבים נלחמנו ולנו הניצחון, אנחנו מניפים דגלנו לרום, לרום, תמיד לרום יום העצמאות, חייל עברי צועד, מכבים אנחנו דגלנו רם, "מכבי" ניצח...
- לאאאא!...
- מכבי תל-אביב!
- החוצה!...
רפי בורח מן החדר במצב-רוח מרומם. אני שומע אותו מבחוץ מוסר לדורון: "אבא שלי מנצח אריה". דבריו הכוזבים נבלעים בתוך נעימת השיר היפה: שקדיה פורחת ושמש פז זורחת, ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג, ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות, לכל הרוחות. אני מתחיל להבין למה לא הלכו היהודים לגן כשיצאו ממצרים.
(מתוך "ספר משפחתי")
מאת, רפי קישון
תגובות