המהנדס שהתעקש, סדרת כתבות לרגל 50 שנים לנחיתת אדם על הירח, מאת עדן אוריון

לקראת יובל חמישים שנה לנחיתת האדם על הירח ב-20 ביולי 1969, אפרסם כאן מספר כתבות על אנשים שיש להם חלק מכריע בהצלחת המבצע ההיסטורי הזה, ושמ...

לקראת יובל חמישים שנה לנחיתת האדם על הירח ב-20 ביולי 1969, אפרסם כאן מספר כתבות על אנשים שיש להם חלק מכריע בהצלחת המבצע ההיסטורי הזה, ושמותיהם אינם מוכרים לרוב הקוראים. כתבה זו היא על אחד מהם, מהנדס, אשר כושר היצירה שלו, אופן המחשבה ״מחוץ לקופסא״ ועקשנותו, הביאו להצלחת המבצע.

אם תשאלו כמעט כל אדם המעורה בתוכנית החלל ״אפולו״ להנחתת אדם על הירח והחזרתו בשלום לכדור הארץ בשנות השישים של המאה העשרים, מי אחראי על התכנון של הדברים? כמעט תמיד תיזרק התשובה: ד״ר ורנר פון-בראון, מדען הטילים הגרמני, שאכן אחראי על תכנון טיל הענק סאטורן 5.

רבים אחרים ינקבו בשמם של האסטרונאוטים ארמסטרונג, אולדרין וקולינס, שמו של הנשיא קנדי כהוגה הרעיון ועוד.
מעטים אם בכלל יזכירו את ג׳ון הובולט, מהנדס נאס״א במרכז המחקר ע״ש לנגלי, כאדם אשר בלעדיו ה״עיט״ לא היה נוחת בבסיס השלווה, וצוות החללית אפולו 13, לא היה חוזר בשלום לכדור הארץ.

מי היה ומה עשה ג׳ון הובולט?
הובולט נולד ב-1919, להורים ממוצא הולנדי באלטונה, אייווה בארה״ב. ב-1940 סיים את תואר המאסטר בהנדסה אזרחית באוניברסיטת אורבנה אילינוי. ב1957, קיבל תואר ד״ר במדעים טכניים מאוניברסיטת ETH בציריך.
הובולט עבד בוועדה המייעצת הלאומית לאוירונאוטיקה שהפכה מאוחר יותר לסוכנות האוויר והחלל הלאומית נאס״א החל מ- 1942 ועד לפרישתו ב-1985.
כשהתחילו הדיונים להנחתת אדם על הירח, התכנון המקורי היה להגיע עם טיל אל הירח, להנחיתו על אדמת הירח בדומה לדרך בה נוחתים כיום בחזרה המשגרים של חב׳ Space X, שם האסטרונאוטים היו אמורים לצאת מהטיל שנחת, לעשות את הליכת הירח ושאר המשימות, ולחזור לטיל, ולהמריא בחזרה לכדור הארץ.

הבעיה היתה, שלצורך ביצוע המשימה במתכונת הזו היה צריך לבנות טיל שיגור עצום בגודלו, שהיה ספק גדול ביכולת אז (וגם כיום) לבנות ולשגר משהו כה גדול (כפליים גדול מטיל ה-סאטורן 5 שגם הוא עצום בגודלו , 110 מטר גובהו, שנבנה בסופו של דבר). פרויקט הטיל המפלצתי נקרא ״נובה״.
הובולט העלה רעיון שנראה באותם ימים מופרך לחלוטין: חלוקת רכב החלל שיגיע לירח למספר חלקים: מודול פיקוד, מודול שירות ומודול נחיתה. מודול השירות והפיקוד יכנסו למסלול סביב הירח, ואילו מודול הנחיתה יפרד מהם ויבצע את הנחיתה עצמה, ובסיומה, ימריא רק חלק ממודול הנחיתה (משקל קטן בהרבה ביחס לטיל שתוכנן מראש) ויפגש עם מודול הפיקוד והשירות בדרכם חזרה לכדור הארץ.
רוב המהנדסים שהיו אמונים על הצעת התוכנית שתוגש לייצור שללו את ההצעה של הובולט מן היסוד. הרעיון של פגישה בחלל, נראה להם בלתי מציאותי ובלתי אפשרי. השלילה של הרעיון לוותה בלעג קולני שהגיע אפילו לעיתונות.
הובולט התעקש על כך שלא רק שתוכניתו טובה, אלא שהיא היחידה האפשרית!
בנובמבר 1961, נקט הובולט בצעד נועז ופנה במכתב בן תשעה עמודים, בצינורות הלא מקובלים, תוך כדי עקיפת סמכויות אל ההנהלה הראשית של נאס״א. במכתב המלודרמטי, תיאר הובולט את עצמו כקול בודד בשממה ומחה על דחיקת הרעיון שלו משולחן הדיונים של פרופיל משימת אפולו. ״האם אנחנו רוצים להגיע לירח, או לא?״ שאל ״למה תוכנית נובה (אותו טיל מפלצתי) על גודלה המופרך מקובלת, ואילו התוכנית שלי, שהיא הרבה פחות גרנדיוזית, (הוא נקט בדימוי המכוניות שברולט במקום קדיאלק) נדחית?״ הובולט הודה שהוא פונה בצינורות לא מקובלים תוך כדי עקיפת סמכויות, אולם הוסיף שתוכנית נובה, לא נראית אפילו לתומכיה כאפשרית לסיום עד לסיום העשור, כפי שהגדיר הנשיא קנדי. לסיום הוסיף כי מפגש בחלל הוא אכן מאתגר, אולם ע״פ החישובים שלו, לא מורכב יותר מן האתגר של חזרה בטוחה לכדור הארץ, גם שם נדרש דיוק רב.
שורות סיום אלו, ביחד עם נמרצותו ועקשנותו של הובולט - עשו את ההבדל.

כדאי להבין גם את המצב והסיבות להתנגדות: בזמן ההוא, ארה״ב עדין לא שיגרה אדם לחלל, זה יקרה רק שנה אחר כך, עם האסטרונאוט ג׳ון גלן. הרעיון של מפגש שני כלי רכב חלליים במרחב האינסופי - נראה מופרך ומסוכן עד בלתי אפשרי.

ג׳ון הובולט מסביר את הרעיון שלו לגבי הנחיתה על הירח 

לאחר דיונים רבים שהיו מלווים בהשמצות רבות, קיבל לבסוף ד״ר ורנר פון-בראון בשנת 1962 את תוכניתו של הובולט.

שבע שנים אחר כך עברו האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין מתא הפיקוד אל מודול (רכב) הנחיתה והשאירו את חברם מייקל קולינס להקיף את הירח בעוד הם נוחתים על הירח ומציבים את כף רגלם על אדמתו. לאחר שהלכו על פני הירח וביצעו את משימותיהם, חזרו אל מודול הנחיתה, והפעילו את המנוע של חלקו העליון, בדרך למפגש עם מייקל קולינס שחיכה להם כשהוא מקיף את הירח עם מודול השירות והפיקוד.
חזונו של הובולט התגשם במלואו!
בסיום המשימה, כאשר נחתו האסטרונאוטים בשלום באוקיינוס השקט, פנה ד״ר ורנר פון-בראון להובולט והודה לו באופן אישי על הרעיון והעקשנות. הובולט כתב מאוחר יותר כי זוהי ההוקרה הגדולה ביותר שקיבל בחייו.
חלוקת רכב החלל לשלושה מודולים (שירות, פיקוד ונחיתה) נחשבת לאחר המאפיינים הבולטים גם בהצלתם של שלושת האסטרונאוטים של אפולו 13. המקרה שלהם, מודול הנחיתה, שימש בחלק ניכר מהטיסה כמעין ״סירת הצלה״.
כדאי לזכור, שגם היום כחמישים שנה אחרי הנחיתה על הירח שהיתה מבוססת על טילי סאטורן 5, לא נבנה שום טיל גדול יותר בממדיו ו/או בכוחו. כך שלולא תוכניתו של הובולט, כנראה שהדברים לא היו קורים.
ג׳ון הובולט נפטר בשנת 2014 בגיל 95.