אופרטיוניטי על אדמת מאדים - פסיפס צילומי ״סלפי״ לפני זמן-מה, הודיעה סוכנות החלל האמריקאית נאס״א כי עקב אובדן קשר עם הרכב אופורטיוניטי...
 |
| אופרטיוניטי על אדמת מאדים - פסיפס צילומי ״סלפי״ |
למעוניינים - סרטון של נאס״א המסכם את פעילותו של אופרטיוניטי.
פסל - יותם קופרברג
 |
אחת התגובות לפוסט שלי, היתה, כי הנוף על מאדים נראה בכלל לא רע, בעיקר כי אין שם אנשים…
האסוציאציה המיידית שלי, היתה שורות משירם של ברני טאופין ואלטון ג׳ון - איש הרקטה:
״מאדים אינו המקום לגדל את ילדיך
למעשה קר שם כמו בגיהנום
ואין שם גם אף אחד שיגדל אותם״
שורות מופלאות, שמעלה את האפשרות שהגיהנום הוא בכלל מקום קפוא… עובדתית, שורה זו גם נכונה שכן הטמפרטורה הממוצעת על אדמת מאדים היא כ 100- מעלות צלסיוס.
כדי שהמילים שאשים בפוסט לעיל יהיו נכונות, הקלדתי, את כותרת השיר Rocket Man במנוע החיפוש, ומייד קיבלתי את מבוקשי.
Mars ain't the kind of place to raise your kids
In fact it's cold as hell
And there's no one there to raise them if you did
שמו של הסיפור ״איש הרקטה״ והוא מספר, בין השאר על איש שמקצועו טייס חלל, ועל הקורות אותו ומערכת יחסיו עם משפחתו.
המשכתי במסעות החיפוש שלי, ועד מהרה מצאתי את הסיפור עצמו, (ניתן לקרוא אותו כאן עמ׳ 63) קראתי אותו בנשימה עצורה.
הסיפור כל כך טלטל אותי (שלא לומר ריגש) כך שמייד בדקתי האם תורגם לעברית, ולא, לא מצאתי תרגום של הסיפור הזה. ישנם ספרים וסיפורים אחרים של ברדבורי שתורגמו לעברית והם מומלצים בכל פה.
בסוף אותו שבוע היה גשום וקר, וכך, ספון בביתי, מול חלונות גשומים, תרגמתי (תרגום חופשי ובוודאי בלתי מקצועי) את הסיפור לעברית - מי שרוצה יכול לקרוא כאן.
 |
| עיצוב כפולה לסיפורו של ברדבורי - איש הרקטה |
הנה כמה דברים מרתקים שמצאתי:
סיפורו של ברדבורי, נכתב בתחילת שנות החמישים (1951) , כשארה״ב נתונה עוד תחת הרושם של מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה מול ברית המועצות - מתחממת, שבע שנים לפני הקמת נאס"א על ידי הנשיא אייזנהאור.
 |
| ריי ברדבורי |
ברני טאופין מספר כי החל לחשוב על השיר כבר ב-1971, עת נהג בדרך לבקר את הוריו. הוא חשב על סיפורו של ברדבורי, ועל תיאור המקצוע של טייס חלל - אסטרונאוט, כמשהו שגרתי, מעין נהג משאית שיוצא למסעות ארוכים, ורעייתו מכינה לו את התיק למסע של מחר בבוקר.
 |
| ברני טאופין, אלטון ג׳ון 1971 |
שעת השיגור - תשע בבוקר״
She packed my bags last night pre-flight
Zero hour nine A.M
ובעוד שורות אלה מהדהדות במוחו, הגיע טאופין לארוחה בבית הוריו, אך במקום לשבת עמם לארוחה, פרש מייד לחדרו, והחל לכתוב את השיר באחת.
ימים ספורים לאחר מכן, הביא טאופין את השיר לאלטון ג׳ון והוא הלחין אותו במהירות רבה. בראייונות שנעשו עם אלטון ג׳ון לגבי השיר, הוא תיאר את מלאכת ההלחנה לשיר הספציפי הזה כקלה יחסית.
כאן גם מגיע הקסם של לחניו של ג׳ון, שברגע שמכירים את המנגינה, אי אפשר לומר אותן מבלי לשיר.
השיר יצא לאור באפריל 1972, והגיע לרשימת 500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים של הרולינג-סטון.
במילות שיר, טאופין לוקח כוון מעט שונה של מהסיפור של ברדבורי.
איש הרקטה של טאופין, מתגעגע לכדור הארץ, הוא מתגעגע לרעייתו. מבחינת הטיפול בילדים, זה כנראה לא בראש מעייניו, והוא כותב את אותה שורה על מאדים - שאין שם מי שיגדל את הילדים…
יומיים אחרי פרסומו של השיר, שוגרה לירח החללית אפולו 16. אחד האסטרונאוטים שהיו על סיפונה הוא צ׳ארלי דיוק הבן, אז בן 36, האדם הצעיר ביותר שהלך על אדמת הירח.
בניו של דיוק, חגגו את יום הולדתם החמישי והשביעי באותו אפריל. קשה להפריז בהתרגשות המשוערת של משפחתו של דיוק ביחס להיותו של אבי המשפחה במסע הנועז אל הירח. גם הסיכונים נלקחו בחשבון.
בנו של ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח מספר כי ממש לפני צאתו של אביו לטיסה ההיסטורית, הוא שאל אותו האם הוא בטוח שיחזור מהמסע? ניל ענה לו כי ישנם סיכונים רבים, אבל הוא מקווה לחזור.
צ׳ארלי דיוק הבן, היה מודע לעניין הפרידה מהמשפחה, והציע פתרון לילדיו: ״הבה ונצטלם כמשפחה, אני אקח את התצלום אתי אל הירח וכך אתם תהיו אתי שם.״
אמר ועשה.
 |
| צ׳ארלי דיוק (הבן) על אדמת הירח, אפריל 1972 |
 |
| תמונת משפחתו של צ׳ארלי דיוק (הבן) שהושארה על אדמת הירח |
תגובות