לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ פגשתי את רנה דינמית ואנרגטית בסטודיו שלה לסדרת צילומי סטילס וידאו וראיון לקראת ההופעות הקרובו...
 |
| לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ |
פגשתי את רנה דינמית ואנרגטית בסטודיו שלה לסדרת צילומי סטילס וידאו וראיון לקראת ההופעות הקרובות שלה במוזיאון תל אביב. רנה רקדה באינטנסיביות במשך שעה, שלא ניכר עליה מאמץ למרות שטענה בפני שהיא מעט חולה ועל אנטיביוטיקה, אבל לרקוד היא לא מפסיקה.
לגבי רנה שינפלד היא "בליגיל" אולטימטיבית ומהווה השראה לכולם.
לגבי רנה שינפלד היא "בליגיל" אולטימטיבית ומהווה השראה לכולם.
א.ס - שלום
רנה, מה שלומך?
ר.ש - חזרתי
מפריז לפני חודש משהייה של שלושה חודשים, שם הופעתי באופרה, בפאלה גרנייה. השתתפתי
בפרוייקט מיוחד במינו, שיחקתי את פניצ'ה ודיברתי בעברית כשכולם שרו בצרפתית. חזרתי
הביתה כדי לעבוד על ערב חדש במוזיאון
ת"א, שאני מעלה. ערב הכולל סולו "לביאה" ו"את כל
הכוכבים" (הלהקה).
כמה שנים
קיימת הלהקה ?
הלהקה
קיימת משנת 1979, כבר כמעט 40 שנים, אני רוקדת כבר מעל 60 שנים ויותר.
למה קראת
ללהקה "תאטרון מחול" ?
כבר כשהקמתי
את התיאטרון, היה לי חזון ורצון לשלב אמנויות, שימוש באביזרים, וידאו ארט, שילובים
של מולטי מדיה ולא להגביל את עצמי רק בריקוד.
 |
| לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ |
את
משתמשת בטכנולוגיות חדשות ?
כן אני
משתמשת, עברתי כבר המון טכנולוגיות בחיי, ואנשים הופכים את הטכנולוגיה לאלוהים
קדוש, אני פחות מתחברת לזה, אלוהים בעיני הוא
גוף האדם, בני אדם, נפש, ריקוד. אני עובדת הרבה עם וידאו, מוסיקה ועריכות,
זה צורך שקיים אצלי כבר המון זמן.
יש הרבה אובייקטים בריקוד שלך.
כן, חפצים הם ההיפך מטכנולוגיה. חפץ הוא חפץ חיים. אני נקראת הגברת של החפצים,
יש בהם משהו שמזמין אותי להפעיל ולהרקיד אותם. הצורך הטבעי שלי הוא לעבוד עם
חפצים, עם מילים עם וידאו ולשלב עולמות.
את רוקדת
יום יום ?
כן. אם
האדמיניסטרציה והטכנולוגיה לא גוזלים ממני את הזמן. אני נורא שמחה עם היצירות שלי
והרעיונות שלי.
 |
| לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ |
את עדיין
יצירתית ?
לאחרונה אני
יצירתית בצורה שופעת...זה כמעט טו מאצ'. בשנתיים האחרונות אני מאמינה בוואבי סאבי,
שזו פילוסופיה יפנית שדוגלת בפשטות, ללא קישוטיות, אמנות אנושית שיש בה גם פגמים,
קרובה יותר לאמת, זה קרה לי עם הגיל. אתה לומד מה חשוב ומה לא חשוב. ולכן במקום
להופיע על במה עם קישוטים ותפאורה, אני מופיעה במוזיאון, או בסטודיו שלי.
הופעתי בכל העולם, עכשיו שכל העולם יבוא אלי. וזה אמיתי, אנשים אומרים לי "אנחנו
יכולים לגעת בך". כמה אבסורדי, שאחרי שנתיים שאני יורדת לקטן ולפשוט, למקומות
קטנים, דווקא עכשיו קבלתי הזמנה להופעה במקום הכי מפואר בעולם לפלה גרנייה, ממש שוק.
איך את
שומרת על כושר ?
בעבודה ואני לא קוראת לזה עבודה, אני קוראת לזה שירים לא שרירים. זה גם מה שאני מלמדת את
התלמידים. הגוף הוא שיר, אני רוקדת ומביעה את הנפש, אין טוב מזה. זה לא עניין של
שרירים לא ריצה של קילומטרים. זה חיבור
לגוף שלא קשור למכוני כושר. אני מפעילה את הגוף, ומחייה את הנפש. בשיעורים אני
מלמדת ילדות מגיל 4 ועד 60 ומעלה, לעבוד עם הגוף ולעורר את השירה שבו.
יש לך
איזה תובנות שהסקת לאורך הקריירה הארוכה שלך?
היה לי
מזל, משהו מבפנים מוביל אותי ואומר לי מה לעשות, הקול הפנימי מנחה אותי מה לעשות, זה קצת מיסטי. בעבר הוא אמר לי ללכת לג'וליארד למרות שאמרו לי שאין לי
סיכוי, הלכתי וקיבלתי מילגה. אמי התנגדה לריקוד, היא חשבה שזה ימנע ממני להקים
משפחה, הקשבתי לקול הפנימי שלי שהוביל אותי ואמר לי לא לוותר על החיים - קריירה
ומשפחה וילדים ונכדים, זה קול פנימי שמנחה אותי. לא לוותר על החיים. אמנות זה
חיים.
 |
| לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ |
בג'וליארד
למדתי בכיתה עם היוצרת הגרמניה פינה באוש
פיינה ואני הכרנו בג'וליארד. מוזר, שבין השמות פינה ורינה רק מפריד קו קטן. התחברנו והפכנו לחברות לחיים. יום אחד בביקורה בארץ, אמרה לי שלמחרת בבקר היא צריכה לקום מוקדם לנסוע למשפחה שלה בעכו. לא שאלתי אותה אם היא יהודיה, והצטערתי, כי היא רצתה שאני אשאל אותה. שנים אחר כך ישבנו בארוחה עם עוד 2 ישראלים, והם סיפרו לי שהם המשפחה שלה. נדהמתי, מסתבר שאמה היתה יהודיה אבל היא גדלה כנוצריה. היא סיפרה לי שיום אחד פגשה אותה אישה שהראתה לה תמונה, ופינה כמעט התעלפה. היא היתה דמתה בדיוק לאמה, והסתבר שזו דודתה, אחות של אמה, שעברה את השואה אצל מנגלה. פינה באוש היתה יהודיה והבינה את זה מאוחר בחייה.
את שוקלת
להפסיק לרקוד מתי שהוא?
היצירה
חזקה ממני ומובילה אותי, לא אני את היצירה. צריך הרבה כח רצון להתנתק מכל
הפיתויים והרעש, ולרדת בוקר בוקר אל הסטודיו. כל יום אני מקבלת מחדש החלטה לרדת
לסטודיו, ברגע שאני עוברת את סף הדלת, זה עולם אחר. אני מאושרת להינתק מהרעשים היומיומיים,
ולהתחבר לעולמות אחרים.
אז בעצם
בתוך רנה יש עצלן קטן שקורא לה להתבטל.
בוודאי...בוודאי.
אבל קיים גם מלאך או קול פנימי שמוביל אותי ליצור, לרקוד.
אוקיי,
ספרי לי על ההופעה הקרובה שלך.
אני
כושפתי על ידי מסכה של אריה שיש בה כלכך הרבה אנושיות. הבאתי אותה מהמזרח כמתנה
לנכד, והוא בנדיבותו, ויתר לי עליה לטובת הריקוד.
ההופעות יהיו בחודש ינואר ופברואר במוזיאון תל אביב, 24.1.19, 22.2.19 מומלץ,
מדהים!!
 |
| לביאה - רנה שינפלד צילום אודי סלמנוביץ |
פרטים על ההופעות
"לביאה" - סולו, רנה שינפלד | כוריאוגרפית ורקדנית, רנה שינפלד
"לביאה" - סולו, רנה שינפלד | כוריאוגרפית ורקדנית, רנה שינפלד
ההתבוננות, בהבעות פניו של
האריה מביאה אותנו למחוזות נפלאים בנפש. ריקוד חדש, חיים חדשים, תנופה חדשה,
נגיעות בעבר ובהווה וציפייה לעתיד. שילוב של זכרונות ותצפיות וציפיות. האריה -
פניו מביעות מתמימות שובה לב לחוכמה של איש זקן, עוברת מצחוק לבכי, מכעס לכאב.
מרכות לנוקשות ובעיקר סבלנות, אמונה, שקט פנימי, רוגע והמתנה. להשמיע קול אישי
בגילי כשריקוד הוא טביעת האצבע שלי, מיוחד לי. לשתף פעולה, לתקשר, להתייחס לאחר,
כדרך הבעה, כתגובה וכהעברת מסר וידע. לגלות משהו אמיתי, קונקרטי וגם משהו נסתר, מוחבא.
את כל הכוכבים", כוריאוגרפיה – רנה
שינפלד, רקדנים – הלהקה
הריקוד חוקר את הנושא – אני,
אתה, את, אתם, הם, היא, הוא, אנחנו, כולנו, ביחד. החיפוש אחר נקודות ההשקה בין
העצמי לבין הביחד.
"באת אלי את עיני לפקוח"
שמהווה חלק מהפסקול של הריקוד פותח צוהר לשאלה /לדילמה עד כמה אנו תלויים באחר
שיפקח את עינינו, יאיר את דרכינו. האם המפגש בין האני והביחד, לעיתים עד כדי
התמזגות, יכול ליצור נתיב חדש שיש בו כוח גדול יותר, תובנה עמוקה יותר. או
לחילופין-האם ההקשבה פהפנימית, שלעיתים קרובות מעורבת בה הנאמנות העצמית /האישית, היא
הדרך. הריקוד עושה שימוש בשיריה של לאה גולדברג "יזרח האור", "אין
אור" ו"באת אלי את עיני לפקוח" בשילוב של תנועה, ריקוד, שירה,
מוסיקה ומילה.
תגובות