לאחרונה כשביקרתי בפריז הייתי בקונצרט של פנסתרן בשם הרברט דה פלסי . הוא ניגן את בטהובן, שופן ועוד יצירות קלאסיות בצורה מעוררת השתאות וצ...
לאחרונה כשביקרתי בפריז הייתי בקונצרט של פנסתרן בשם הרברט דה פלסי . הוא ניגן את בטהובן, שופן ועוד יצירות קלאסיות בצורה מעוררת השתאות וצמרמורת.
הרברט דה פלסי |
כל זה היה ברובע הלטיני בכנסיה הכי עתיקה של פריז.
הוא פשוט וירטואוז. פסנתרן ענק. הופיע בששי בערב בפני 100 איש שהריעו לו, וחשבתי לעצמי האם זה היה חלום הילדות שלו? האם לא חלם להופיע בפסטיבלים בינלאומיים או בקרנגי הול בניו יורק?
האם לא חלם לזכות בפרס הגראמי?
גבר בן חמישים פלוס עם שיער צבוע . לבוש בחליפת שלושה חלקים. עניבה אדומה, שבסוף ההופעה מכר את הדיסקים של עצמו. הרגשתי שהוא מבוזבז. בטח היתה יכולה להיות לו קריירה בינלאומית. וחשבתי לעצמי איפה הוא פיספס. איפה טעה בדרך?
והרגשתי עצב גדול בשבילו.
נכנסתי לאינטרנט לקרוא עליו ואכן בגיל 8 הוא כבר הוגדר כעילוי.
ואז הרהרתי האם אני הצלחתי להגשים את חלומות הילדות שלי?
כשהייתי קטנה רציתי להיות מורה ואחכ רציתי להיות דיילת. בסוף לא הייתי לא זה ולא זה.
רוב האנשים לא מצליחים להגשים את החלומות שלהם ונשארים לחיות חיים אפורים ומשעממים.
מרבית האנשים קמים בבוקר מאפסנים את החלומות באיזו מגירה ויוצאים לעבודה שגרתית ומשמימה וכך עוברים עליהם החיים.
וזה די עצוב. או שאולי השגרה היא בעצם הדבר הטוב והמבורך?
הוא פשוט וירטואוז. פסנתרן ענק. הופיע בששי בערב בפני 100 איש שהריעו לו, וחשבתי לעצמי האם זה היה חלום הילדות שלו? האם לא חלם להופיע בפסטיבלים בינלאומיים או בקרנגי הול בניו יורק?
האם לא חלם לזכות בפרס הגראמי?
גבר בן חמישים פלוס עם שיער צבוע . לבוש בחליפת שלושה חלקים. עניבה אדומה, שבסוף ההופעה מכר את הדיסקים של עצמו. הרגשתי שהוא מבוזבז. בטח היתה יכולה להיות לו קריירה בינלאומית. וחשבתי לעצמי איפה הוא פיספס. איפה טעה בדרך?
והרגשתי עצב גדול בשבילו.
נכנסתי לאינטרנט לקרוא עליו ואכן בגיל 8 הוא כבר הוגדר כעילוי.
ואז הרהרתי האם אני הצלחתי להגשים את חלומות הילדות שלי?
כשהייתי קטנה רציתי להיות מורה ואחכ רציתי להיות דיילת. בסוף לא הייתי לא זה ולא זה.
רוב האנשים לא מצליחים להגשים את החלומות שלהם ונשארים לחיות חיים אפורים ומשעממים.
מרבית האנשים קמים בבוקר מאפסנים את החלומות באיזו מגירה ויוצאים לעבודה שגרתית ומשמימה וכך עוברים עליהם החיים.
וזה די עצוב. או שאולי השגרה היא בעצם הדבר הטוב והמבורך?
תגובות