שנת 2018 הסתיימה במהירות. במהירות מדי וכבר אני מתגעגעת. מתגעגעת לאנשים שהיו ואינם. לחברויות שהסתיימו. לאהבות שאיכזבו. לזכרונות שהתפוגגו, ...
שנת 2018 הסתיימה במהירות. במהירות מדי וכבר אני מתגעגעת. מתגעגעת לאנשים שהיו ואינם. לחברויות שהסתיימו. לאהבות שאיכזבו. לזכרונות שהתפוגגו, לריחות ילדות שהתפוררו, לערכים שדועכים והופכים לכלום אחד גדול.
זהו אנחנו ב 2019.
שוב הזדקנתי בשנה. רק לפני כמה ימים הייתי עוד כל-כך צעירה.
צר לי על עמוס עוז שהלך צעיר מדי. סופר ענק. שפתו כה עשירה.
ולחשוב שרק לפני 100 שנה עוד דיברו כאן אידיש.
היתה שנה עמוסת קסאמים על הדרום ועוטף עזה וכואב לי שהדבר הזה לא נפתר ואין לי מושג אם יש פתרון.
מסכנים הילדים משני הצדדים שזו ילדותם. פחד ופחד ועוד קצת פחד.
צר לי על כל רסיסי המפלגות שקמות עכשיו ולא יעברו את אחוז החסימה וכנראה מה שהיה הוא שיהיה.
וכואב לי הלב על כל המשפחות הצעירות שרכישת דירה זה בעבורן רק פנטזיה .
ובתחום האישי:
מי הם כל אלה שיושבים בבית וידם קלה על המקלדת?
כן אלה שרוקדים על הדם של אחרים ומשפריצים שנאה לכל עבר.
מאיפה המירמור והשנאה לכל האחרים. מאיפה הבוטות והמלים הרעות והמשפילות?
ומה עם קצת דרך ארץ?
ואתם שעוקבים ובולשים אחרי בפייסבוק לראות לאן הלכתי ומה עשיתי ואם טוב לי או רע לי. מה אכפת לכם?
וכל אלה שמאחלים לי שאמות כבר אז אני מודיעה לכם אני מזדקנת לאיטי. נשארו לי רק עוד כמה שנים.
ואל תשכחו שאני עקרבית ואני זוכרת רושמת ונוטרת ונוקמת.
לעולם לא סולחת. וכמו שנאמר נקמה היא מנה שעדיף להגישה קרה.
שנה טובה לכולם!!!
תגובות