מסיבת יום ההולדת של שלומית מלכה. מאת טלי עומר

ישבתי לי בשבת בצהריים באיזה בית קפה בדרום ת"א והתענגתי על השמש שסוף סוף היתה נעימה ולא עשתה לי קמטים. מסביבי ישבו היפסטרים צעירים ...

ישבתי לי בשבת בצהריים באיזה בית קפה בדרום ת"א והתענגתי על השמש שסוף סוף היתה נעימה ולא עשתה לי קמטים.

מסביבי ישבו היפסטרים צעירים בשלל תלבושות מרהיבות וככ שמחתי שאני גרה בת"א סוף סוף ולא תקועה בהרי ירושלים כמו פעם.

נכון שהייתי שם הכי מבוגרת אבל לראשונה בחיי לא ממש היה אכפת לי.

כולם עישנו והיה ריח של גראס באוויר והרגשתי כמו חוקרת אנתרופולגית .

פתאום עברה במקום שיירה של יפהפיות דקיקות, גבוהות, בלונדיניות ושזופות בפיג'מות וכולן נבלעו לתוך בנין חשוך . 

אחרי מספר בירורים הסתבר שמתקיימת במקום מסיבת יום ההולדת ה25 של שלומית מלכה למוזמנים נבחרים בלבד.

הייתי ככ מאושרת שאני כבר לא מוזמנת למסיבות האלה. לא הייתי עומדת בזה נפשית.
ואולי אפילו הייתי קורסת מנטלית. 

נזכרתי בימים שכן הייתי מוזמנת למסיבות האלה וימי ההולדת של תמי בן עמי או פינצי מור עליהן השלום.

או  בימים שבעצמי הפקתי  ארועים גדולים מתוקשרים ומסוקרים.

איזה לחץ! מה ללבוש? והדיאטה לפני. והאם אני יפה מספיק? והאם אני עומדת בסטנדרטים של היופי הנדרש? והאיפור? והבגד? והשיער?
זר לא יבין זאת.

ותודה לאל כל זה מאחורי. אני כבר לא בתחרות. אפשר לנשום לרווחה . אפשר לשחרר.

הסתכלתי על כל היפהפיות בפיג'מות  ואין מה לומר הן מקסימות נוצצות ומלאות ביטחון אבל אני בטוחה שגם הן טיפה מפחדות.

זה לא פשוט להיות יפה 24/7. זו עבודה ממש קשה.