שלום חברים, פותחים את דלת הפעוטון וטומי, המתאמן בהליכה על ארבע על השטיח הצבעוני- מסיט מבט אל הדלת, לוקח לו רגע עד שחצי החיוך שלו הופך לח...
שלום חברים,
פותחים את דלת הפעוטון וטומי, המתאמן בהליכה על ארבע על השטיח הצבעוני- מסיט מבט אל הדלת,
לוקח לו רגע עד שחצי החיוך שלו הופך לחיוך גדול והשיניים מציצות,
בתוך רגע הוא מונף וזוכה למנת חיבוקים ונשיקות ראשונה, מאופקת... כדי לסגלו למצב החדש אליו הוא נכנס לשלוש השעות הקרובות,
שלוש דקות אחר כך, עם התובנות על "כמה הוא מתוק, כמה אכל, כמה פעמים עשה קקי, מתי התעורר"- והוא מעורסל בזרועותיי ויוצא אל מחוץ לפעוטון,
חמש דקות ראשונות רחלי ואני נושאים אותו לסירוגין על הידיים, חולקים את המגע, הליטוף, הריח המתוק והמיוחד של נכדים...
מושיבים אותו בעגלה בעודנו מפטפט בשפה המוכרת רק לשכמותו, מתובלת בחיוכו לכל עבר, לשמיים, לעצים שחולפים על פניהם, לאנשים המציצים, לצבעים המתחלפים, אלינו J
רגעי ההתרגשות מובעים בפתיחה וסגירה מהירים של כפות הידיים המאוגרפות- המושטות אל ענפים ופרחים שלידם חולפים, ועוצרים- מתמתח אל פרח קטן לקוטפו ואנו בכוננות להוציאו מידיו טרם יבחן את טעמיו,
מרקד עם העגלה, שר לו, עושה לטומי פרצופים ונהנה מתגובותיו ההופכות את החיוך לצחוק ואיני חושב על איך האנשים מביטים גם עלי,
לכוד בתוך האושר, מתמזג עימו ומוצא עצמי במשך 20-15 הדקות של ההליכה עד הבית בעולם משלנו,
מגיעים אל הבית ויש כמה דקות של מאבק על תשומת הלב עם ג'סי הכלבה שהמתינה לשובנו, שזקוקה ל"מנת האהבה והתשומת", נעה בתזזיתיות בין רחלי לביני ועוצרת עצמה בכל פעם שמגיעה אל טומי- מסתפקת בהרחה, בנגיעה עדינה, בליקוק קל, נזהרת מלפגוע בו באופן המפליאני בכל פעם מחדש,
טומי ואנחנו נשכבים בחדרו על המרבד הגדול המשובץ בצעצועים, הוא עורך סבב נגיעה/ טעימה של כל צעצוע, יש כאלה שמתעכבים עליהם יותר ויש המושלכים מייד, ג'סי עדיין נעה בינינו, דורשת ליטוף, מסתובבת עוד זמן לא קצר עד שהיא נרגעת, מוצאת אל הגינה לכמה דקות ומוחזרת הבייתה,
ומתחיל זמן המשחקים, והסיפורים, וההצחקות, והחיקויים, והדגדוגים, והמחבואים... והחיבוקים, והנשיקות המשובצים בכל רגע,
ובכל שבוע- המפגש מכיל התפעלות מההתקדמות משבוע שעבר, יותר זחילות, התיישבות ומעברים מהירים בין מצבים, הגרגורים ההופכים ל"טרום שפה" כשברור לנו שלעיתים הוא מדבר אלינו בשפה שעדיין איננו מבינים,
וטעימת הבמבה הראשונה אחרי שקיבלנו אישור "מההנהלה" (שסיפרו בשבת שהחל לאכול), עם הפרצוף הבודק לשנייה את הטעם ואחר כך ההתלהבות והמעבר המהיר כל כך מהשנייה שמניחים בידו ועד לזו שהבמבה בפיו...
ואז מגיעה עדי- ולראות את החיבור המיוחד של אם ובנה, את האושר, את פניו הקורנות, להביט באופן שהוא נהנה מטכס ההתפשטות לפני האמבטיה, ומהמשחק שלו במים- שוכב על גבו על מזרן מיוחד שאנחנו לא היכרנו, את ההשפרצות שלו, את העדינות של רחיצתו היסודית, את הנאתו מהמים הניגרים עליו... ואת הטבעיות של ההחתלה, וההלבשה, והסירוק, וההאכלה...
ואז נכנס עידו והחיוך ההדדי מהמם, ואנו יושבים בצד- מציצים באושר, במפגש של עידו עם טומי, בחיבוק, בנישוק, בליטוף...
וטומי- בשל לשינה, מתאפק להותיר את עיניו פקוחות, האור מעומעם והוא מתרגע על הידיים של "אמא יש רק אחת",
לא חידשתי לסבים דבר, הוספתי לאלה שבדרך רצון ואיחולים להצטרפות למעמד המיוחד הזה,
שיתפתי הבוקר- אחרי שקמתי כמו תמיד אחר הביקור עם חיוך נסוך על פני... זוהי תמצית האושר,
יום נפלא,
אודי
פותחים את דלת הפעוטון וטומי, המתאמן בהליכה על ארבע על השטיח הצבעוני- מסיט מבט אל הדלת,
לוקח לו רגע עד שחצי החיוך שלו הופך לחיוך גדול והשיניים מציצות,
בתוך רגע הוא מונף וזוכה למנת חיבוקים ונשיקות ראשונה, מאופקת... כדי לסגלו למצב החדש אליו הוא נכנס לשלוש השעות הקרובות,
שלוש דקות אחר כך, עם התובנות על "כמה הוא מתוק, כמה אכל, כמה פעמים עשה קקי, מתי התעורר"- והוא מעורסל בזרועותיי ויוצא אל מחוץ לפעוטון,
חמש דקות ראשונות רחלי ואני נושאים אותו לסירוגין על הידיים, חולקים את המגע, הליטוף, הריח המתוק והמיוחד של נכדים...
מושיבים אותו בעגלה בעודנו מפטפט בשפה המוכרת רק לשכמותו, מתובלת בחיוכו לכל עבר, לשמיים, לעצים שחולפים על פניהם, לאנשים המציצים, לצבעים המתחלפים, אלינו J
רגעי ההתרגשות מובעים בפתיחה וסגירה מהירים של כפות הידיים המאוגרפות- המושטות אל ענפים ופרחים שלידם חולפים, ועוצרים- מתמתח אל פרח קטן לקוטפו ואנו בכוננות להוציאו מידיו טרם יבחן את טעמיו,
מרקד עם העגלה, שר לו, עושה לטומי פרצופים ונהנה מתגובותיו ההופכות את החיוך לצחוק ואיני חושב על איך האנשים מביטים גם עלי,
לכוד בתוך האושר, מתמזג עימו ומוצא עצמי במשך 20-15 הדקות של ההליכה עד הבית בעולם משלנו,
מגיעים אל הבית ויש כמה דקות של מאבק על תשומת הלב עם ג'סי הכלבה שהמתינה לשובנו, שזקוקה ל"מנת האהבה והתשומת", נעה בתזזיתיות בין רחלי לביני ועוצרת עצמה בכל פעם שמגיעה אל טומי- מסתפקת בהרחה, בנגיעה עדינה, בליקוק קל, נזהרת מלפגוע בו באופן המפליאני בכל פעם מחדש,
טומי ואנחנו נשכבים בחדרו על המרבד הגדול המשובץ בצעצועים, הוא עורך סבב נגיעה/ טעימה של כל צעצוע, יש כאלה שמתעכבים עליהם יותר ויש המושלכים מייד, ג'סי עדיין נעה בינינו, דורשת ליטוף, מסתובבת עוד זמן לא קצר עד שהיא נרגעת, מוצאת אל הגינה לכמה דקות ומוחזרת הבייתה,
ומתחיל זמן המשחקים, והסיפורים, וההצחקות, והחיקויים, והדגדוגים, והמחבואים... והחיבוקים, והנשיקות המשובצים בכל רגע,
ובכל שבוע- המפגש מכיל התפעלות מההתקדמות משבוע שעבר, יותר זחילות, התיישבות ומעברים מהירים בין מצבים, הגרגורים ההופכים ל"טרום שפה" כשברור לנו שלעיתים הוא מדבר אלינו בשפה שעדיין איננו מבינים,
וטעימת הבמבה הראשונה אחרי שקיבלנו אישור "מההנהלה" (שסיפרו בשבת שהחל לאכול), עם הפרצוף הבודק לשנייה את הטעם ואחר כך ההתלהבות והמעבר המהיר כל כך מהשנייה שמניחים בידו ועד לזו שהבמבה בפיו...
ואז מגיעה עדי- ולראות את החיבור המיוחד של אם ובנה, את האושר, את פניו הקורנות, להביט באופן שהוא נהנה מטכס ההתפשטות לפני האמבטיה, ומהמשחק שלו במים- שוכב על גבו על מזרן מיוחד שאנחנו לא היכרנו, את ההשפרצות שלו, את העדינות של רחיצתו היסודית, את הנאתו מהמים הניגרים עליו... ואת הטבעיות של ההחתלה, וההלבשה, והסירוק, וההאכלה...
ואז נכנס עידו והחיוך ההדדי מהמם, ואנו יושבים בצד- מציצים באושר, במפגש של עידו עם טומי, בחיבוק, בנישוק, בליטוף...
וטומי- בשל לשינה, מתאפק להותיר את עיניו פקוחות, האור מעומעם והוא מתרגע על הידיים של "אמא יש רק אחת",
לא חידשתי לסבים דבר, הוספתי לאלה שבדרך רצון ואיחולים להצטרפות למעמד המיוחד הזה,
שיתפתי הבוקר- אחרי שקמתי כמו תמיד אחר הביקור עם חיוך נסוך על פני... זוהי תמצית האושר,
יום נפלא,
אודי
תגובות