האם ניאו נאצים מימנו את עורכי הדין במשפט דמיאניוק??

בשנת 1977 ביקשה הפרקליטות האמריקנית מאליהו רוזנברג, ישראלי שנמלט ממחנה ההשמדה טרבלינקה ב-1943, לראות כמה תצלומים ישנים. באחד הצילומים ז...

בשנת 1977 ביקשה הפרקליטות האמריקנית מאליהו רוזנברג, ישראלי שנמלט ממחנה ההשמדה טרבלינקה ב-1943, לראות כמה תצלומים ישנים.

באחד הצילומים זיהה רוזנברג פושע מלחמה נאצי, שומר מחנה מוות סאדיסט, אוקראיני ששמו איוון גרוזני או (איוואן האיום). שני ניצולים נוספים, פנחס אפשטיין וחיים רג'רודסקי, זיהו גם הם אותו בתצלום. הניצולים דיווחו למשרד המשפטים האמריקאי שהקים את המשרד לחקירות מיוחדות (OSI) במיוחד כדי לאתר פושעים נאצים שנכנסו באופן בלתי חוקי לארצות הברית. שאכן איתרו אותו כמהגר אוקראיני המתגורר בפרבר של קליבלנד אוהיו, בשם ג'ון דמיאניוק.

מר רוזנברג מסרב ללחוץ את ידו של הפושע

בשנת 1941 הביס הצבא הגרמני בקרבות קשים את הצבא הרוסי, מיליוני רוסים נפלו בשבי, בינהם היה איוון דמיאניוק בן ה-22. לאחר המלחמה הגיע איוון דמיאניוק לארצות הברית עם אשתו ורה אותה פגש במחנה עקורים, הוא שינה את שמו לג'ון והתיישב בקליוולנד. הוא עבד בחברת פורד כמכונאי בקו יצור עד פרישתו.

בלב הסאגה המשפטית הסבוכה הזו עומדת השאלה, מה היה ומה עשה דמניאניוק מזמן נפילתו בשבי הגרמני ועד סוף מלחמת העולם השנייה.
כאמור, בשנת 1977, בעקבות זיהויו כמתחזה, ציוו השלטונות האמריקאים לגרש את דמיאניוק בחזרה לאוקראינה הסובייטית על שקריו למחלקת ההגירה. בעקבות בקשה מישראל, הוא הוסגר לישראל כדי לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות. הוא הורשע במשפט ונידון למוות, זוכה בערעור, ובעקבות הזיכוי הותר לו לשוב לארצות הברית, רק על מנת שלאחר ארבע שנים, אותו שופט שהחזיר את אזרחותו, הורה שוב לגרשו הפעם לצמיתות. הפעם דמיאניוק הוסגר לגרמניה כדי לעמוד לדין על פשעיו במלחמה. דמיאניוק הואשם בכ 28,000 סעיפים של סיוע לרצח. ב-30 בנובמבר 2009, שלושים ושתיים שנים לאחר שזוהה לראשונה, הורשע ג'ון דמיאניוק בבית משפט במינכן שקבע כי ג'ון דמיאניוק בן ה-91 אשם בסיוע לרצח של כ-28 אלף יהודים במחנה ההשמדה סוביבור, ודן אותו ל-5 שנות מאסר.

דמיאניוק היה מיוצג בבית המשפט בישראל על ידי הסניגורים האמריקאים ג'ון גיל, מרק אוקונור ועו"ד ישראלי בשם יורם שפטל. הגנתו היתה מבוססת על מסכת שקרים מתחילתה ועד סופה, שנראה על פניו כי כולם היו מודעים לה, כולל סנגוריו, כמו טענת האליבי שלו כי היה שבוי מלחמה באותו הזמן הנידון במשפט, במחנה חלמנו, שלא היה בו כלל מחנה שבויים.

צוות הסנגוריה והנאשם בזמן המשפט

אבסורדים כמו עדותו של איגנט דניאלצ'נקו, שהובא על ידי עורך הדין יורם שפטל, שהודה שהיה איש אסאס ושומר במחנה המוות סוביבור, שאמר, "ראיתי את דמיאניוק מלווה אסירים בכל השלבים, מפריקת הרכבות עד לכניסה לתאי הגזים." בעוד שעדויות כאלה מאשרות כי דמיאניוק אכן היה רוצח נאצי, מטרתו של שפטל היתה למעשה להגן עליו, כדי להציב את דמיאניוק במקום אחר מאשר טרבלינקה. ה"אליבי" הרצחני הזה, נועד למנוע מבית המשפט הישראלי לשפוט את הפושע על כל פשע אחר, פרט לזה שעליו הוא הוסגר, תוך ניצול סעיף בהסכם ההסגרה בין ישראל לבין ארצות הברית, הקובע כי "אדם שהוסגר לפי אמנה זו לא יעוכב, ישפט או יענש בשטח הטריטוריה של מבקש ההסגרה בגין עבירה אחרת, מזו שההסגרה ניתנה עליה" (תרגום חופשי). מסיבה זו שפטל טען, כי אף שדמיאניוק השתתף ברצח יהודים בסוביבור, הרי שלא יתכן שהיה גם בטרבלינקה בו זמנית. שפטל, שכנראה חש בשלב מסויים שלאסטרטגיה הזאת יש אולי חסרונות פוטנציאליים, נטש את האליבי של סוביבור במהלך טיעוני הסיכום שלו. וחזר לאליבי המקורי של דמיאניוק על היותו שבוי בחלמנו.

ב-18 בפברואר 1988 הפושע הנאצי נמצא אשם בטענה היחידה בכתב האישום. ונידון למוות. הוגש ערעור על ההרשעה. ובית המשפט לערעורים קבע כי קיים ספק סביר באשר לאישום המופיע בכתב האישום, וכי הרצח שאכן השתתף בו בסוביבור לפי עדות דניאלצ'נקו, אינו יכול להיות גורם משפיע במשפטו, וזיכה את הפושע הנאצי, ששב לביתו בקליבלנד בארצות הברית.

רוב האמריקנים אימצו את פסק הדין של בית המשפט הישראלי כאישור לטענתו של הפושע הנאצי כי הוא קורבן תמים של זהות מוטעית. דמותו כקורבן תמים התגבשה גם בעזרת יחסי ציבור מיומנים ושל דוברו, חתנו אד נישניק. נישניק מילא תפקיד חשוב בהגנתו של חותנו. מיומנויותיו עמדו במבחן גם כאשר דמיאניוק קיבל תמיכה ציבורית מהקו קלוקס קלן ומהמכון לסקירה היסטורית-IHR, ארגון אנטישמי של מכחישי שואה. נישניק דאג להרחיק את חותנו מתמיכתם, תוך כדי הכחשת "הכחשת השואה" שלהם. הקמפיין של נישניק החל להיכשל רק כאשר המממן הפיננסי העיקרי של דמיאניוק יצא בפומבי.

על פי פרסומים היה ידוע כבר בזמן המשפט ב 1988 כי שמו של המממן היה ג'רום ברנטאר-Jerome Brentar. הוא נולד בקרואטיה וגדל בקליבלנד, אחרי המלחמה הוא חזר לאירופה והודה בעצמו כי עסק בהברחתם של מאות נאצים לארצות הברית. בראיון שפורסם בפילדלפיה אינקוויירר, הודה ברנטאר בעזרתו למאות נאצים להונות את שלטונות ההגירה האמריקאים, פעילותו זו הפכה אותו כנראה לסוכן נסיעות עשיר מאד בקליבלנד.

ג'רום ברנטאר שהיה סייען לנאצים, ומכחיש שואה ניאו נאצי, טען בכנסים של ה"מכון לסקירה היסטורית-IHR" המרכז הבינלאומי להכחשת שואה. הנחשב לארגון אנטישמי, בעל קשרים רבים לארגונים נאו נאציים. שדמיאניוק חף מפשע משום שהפשעים שבהם הואשם הם המצאות של היהודים. ג'רום ברנטאר העביר לפחות שלושה מיליון דולר מכיסו הפרטי לדמיאניוק שהיה פועל יצור פשוט וחסר אמצעים בפורד, כדי לממן את שכר הטרחה של עורכי הדין ג'ון גיל, אוקונור ויורם שפטל.

ונשאלת השאלה, האם זה מוסרי שעורך דין ישראלי יהודי לאומני, יקבל את שכרו על הגנתו של רוצח נאצי סאדיסט, מניאו נאצים מכחישי שואה?

האם אין כאן על פניו מעשה של צביעות מבחילה ואף בגידה של יורם שפטל, בכל ערכי הפטריוטיות והמוסר ושאר ערכי גאווה לאומית יהודית ורדיפת הצדק והאמת שהוא מלהג עליהם, תוך שהוא מבזה לכאורה את זכרה של השואה ומספסר במיליוני קורבנותיה היהודים שנרצחו על ידי הנאצים ועושי דברם, למען בצע כסף?