צילום עדן אוריון בכתבה הקודמת הבטחתי לספר על המקורות הספרותיים ששימשו כהשראה לכתיבת עשרת העקרונות המהווים את המסגרת התרבותית לברנינ...
 |
| צילום עדן אוריון |
לארי הארווי ז״ל, האיש שכתב את עשרת העקרונות ציין בכמה ראיונות שנערכו עמו. כי ישנם שני ספרים שהשפיעו עליו רבות בעת ניסוח העקרונות.
הספר הראשון - ״חברת הראווה״ ספרו של גי דבור שפורסם בשנת 1967. הספר תורגם גם לעברית על ידי דפנה רז (הוצאת בבל 2002).
אפשר לתמצת את הספר על ידי משפט הפתיחה שלו:
“מכלול החיים של חברות ששורדים בהן תנאי הייצור המודרניים, נראה לעינינו כהצטברות עצומה של ראוות. כל מה שנחווה במישרין, הורחק לכלל ייצוג”.
ובעברית… במאה העשרים וכמובן גם במאה העשרים ואחת בה אנו חיים כיום, אישיותם של בני אדם נתפסת על ידי מכלול גדול מאוד של דימויים חיצוניים, כגון: לבוש, מגורים, מקום עבודה, חפצים שבבעלותנו, ועוד שלל דברים שרובם ככולם מגיעים אלינו מתרבות הצריכה. שום דבר מזה אינו מביא לידי ביטוי את מי שאנו באמת, וכך הדרדר האדם למצב של “ניראות” – ״אתה הוא כפי שאתה נראה״.
במצב זה הגיע האדם גם לשלב הקיצוני ביותר של בדידות או ניכור מעצמו, מהחברה ומהעולם. (בעז נוימן)
כלומר בעולם הדיפולטי, הרגיל, אדם רגיל, כמעט ולא מוצא דרך לבטא את האני העצמי/פנימי שלו.
 |
| גי דבור |
״ביטוי עצמי רדיקלי נובע מתוך הייחודיות של הפרט. איש מלבדו ומלבד הקבוצה עמה הוא משתף פעולה אינו יכול לקבוע את תוכן הביטוי העצמי. ביטוי זה מוצע כמתנה עבור אחרים. ברוח זו, על מעניק המתנה לכבד גם את זכויותיו וחירויותיו של הנמען.״
כלומר: תכליתו הבסיסית של העקרון לאפשר למשתתפים בתרבות הזו לבטא את עצמם, את האני הפנימי שלהם, ואת הייחודיות שלהם, תוך כדי כך שלא יהיו מושפעים מהסובב אותם לגבי תוכן הביטוי.
גי דבור מציע בספרו גם לפרק את המציאות בה אנו נתפסים מדימוייה ולהרכיב בעזרתם מחדש את מי שאנחנו באמת רוצים להיות - וזה המפתח (שוב ע״פ לארי הארווי) לכל עניין האמנות בברניגמן שכמובן מוצאת לעצמה ביטוי במיצבים וגם בתלבושות ויש גם מי שבוחר לא להתלבש…
כלומר: העיסוק באמנות בין אם כמאמץ קהילתי שדורש השתתפות, ובין אם כאינדיבידואל, הוא בראש ובראשונה יישום של עקרון הביטוי העצמי.
 |
| צילום עדן אוריון |
ישנו זרם בפסיכולוגיה שמסביר את הביטוי העצמי כעבודת הנפש והאסטרטגיה הכרוכים בתהליך של סילוק פחדים וחשיבה מחדש על בנייה של דבר חדש שמייצג את המאויים הפנימיים שלך.
כך או כך, ניתן גם לפרש את המילה ״ראדיקלי״ בהקשר של העקרון הזה כמשהו מעמיק, פנימי, שורשי ופחות כמשהו קיצוני…
אם כך, עקרון הביטוי העצמי הראדיקלי , הוא בעצם השער לפגוש את עצמנו ואף לתקשר את עצמנו הפנימיים/אמיתיים עם אחרים. כל זאת מבלי לכפות על הנמענים לקבל את הביטוי הזה.
 |
| עבדכם הנאמן, במכונית הרקטה של דויד בסט (2017) |
תגובות